קבלה על שמואל א 2:30

וקב"ה אתרעי בהו, באינון דמברכין ליה, ותיאובתיה בברכתא דלתתא, דההיא ברכתא סלקא, ואנהיר בוצינא דלא נהיר, ואתקיף לה בתוקפא תקיפא, לסלקא לעילא. ועל רזא דא כתיב, כי מכבדי אכבד, אלין אינון דמברכין ליה לקב"ה. ובוזי יקלו, אלין אינון דלא מברכין ליה לקב"ה, ומנעין ברכתא מפומייהו.

ת"ח, מאן דקאים בצלותא, בעי לכוונא רגלוי, ואוקמוה. ובעי לחפיא רישיה, כמאן דקאים קמי מלכא. ובעי למכסייה עינוי, בגין דלא יסתכל בשכינתא. ובספרא דרב המנונא סבא אמר, מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא, או דלא מאיך עינוי בארעא, אקדים עליה מלאך המות, וכד תיפוק נפשיה, לא יסתכל בנהירו דשכינתא, ולא ימות בנשיקה. מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההוא שעתא דאצטריך ביה, הה"ד, כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

ובכל ט' גווני אלין, צריכא כונה גדולה, ואי לא עליה קרא דכתיב ובוזי יקלו. ובכוונת אמן, דהוא כליל תרין שמהן יהו"ה אדנ"י. והאחד גניז טוביה וברכוהי, באוצר הנקרא היכל, והוא רמוז בפסוק וה' בהיכל קדשו הס מפניו ולדא רמזו רז"ל, כל טוב האדם בביתו, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, ומתרגמינן בכל דעמי.